עקירת שיני בינה
הסיבות לעקירת שיני בינה
שיני הבינה הם הטוחנת האחרונות שבוקעות לחלל הפה. בדרך כלל ישנם 2 שיני בינה בלסת העליונה ו2 שיני בינה בלסת התחתונה. שיניים אלו מתחילות לצמוח לחלל הפה בגילאים 16-23. כששיני הבינה בוקעות באופן מלא ותקין הן יכולות להשתתף בתפקוד הלעיסה היומיומי ואין סיבה להוציא אותן. אבל, כשיני הבינה לא בקעו בצורה תקינה לקשת השיניים, יומלץ על הוצאתן. הסיבות השכיחות להוצאת שיני בינה כוללות:
- שיניים כלואות: כשאין לשיניים מספיק מקום בפה לבקוע באופן תקין, הן נכלאות בתוך הלסת. כלומר, אין לשיניים מספיק מקום לצאת מהחניכיים באופן תקין. שיניים כלואות גורמות לכאבים, דלקות, ונזקים לשיניים הסמוכות.
- צפיפות: אמנם הדעות חלוקות על כך, אולם יש הטוענים ששיני הבינה מצופפות את שאר השיניים, דבר שגורם להם לזוז ממקומן. במקרים מסוימים שיני הבינה יחסמו את ציר הבקיעה של השיניים הטוחנות הסמוכות אליהן ויומלץ על הוצאתן.
- דלקות חניכיים: שיני בינה שבקעו באופן חלקי מונעות את האפשרות לשמר הגינה תקינה של הפה, גורמות להצטברות של רובד אבנית וחיידקים, וכתוצאה מכך נוצרת דלקת חניכיים סביבן, ועששות בשיניים הסמוכות אליהן.
- טיפולים אורתודונטים: שיני הבינה עלולים להפריע ליישור השיניים והוצאתן מרווח את המקום הנדרש לצורך הבאת שאר השיניים למקומן התקין.
- עששת: בהתחשב במיקום של שיני בינה, בכך שהן אינן תורמות ללעיסה, ובסיכויי ההצלחה הנמוכים יותר של טיפולים משמרים בשיניים אלו – כשמאובחנת עששת בשן בינה לרוב יהיה נכון יותר להוציא אותה מאשר לטפל בה.
לסיכום, נהוג להמליץ על הוצאת שיני בינה שלא בקעו באופן תקין לחלל הפה ממספר סיבות, כשהמכנה המשותף שלהן הוא לשמר את בריאות הפה החניכיים והשיניים הסמוכות אליהן.